<h1>ספר הנייר הלכ' מילה</h1>
<h2>דף מו:</h2>
גוי שנכנס לקהל ישראל חייב מילה תחילה ואם מל כשהיה גוי צריך להטיף ממנו דם ברית ביום שנתגייר. וכן קטן שנולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית ביום ח'. והאנדרוגינוס והוא הילוד שיש לו זכרות מזכר ונקבות מנקיבה צריך לימול אותו ביום [השמיני], וכן ביוצא דופן ומי שיש לו ב' ערלות מלין את שתיהן בח'.
<h2>דף מז:</h2>
כיצד מלין חותכין את הערלה כדי העור המחפה את העטרה עד שתתגלה כל העטרה. ואח"כ פורעין אותו את הקרום הרך שלמטה מן העור בצפורן ומחזירו לכאן ולכאן עד שיראה בשר העטרה, ואח"כ מוצץ את המילה עד שיצא הדם ממקומות הרחוקים כדי שלא יבוא לידי סכנה. וכל מוהל שאינו מוצץ מעבירין אותו. ואחר שמצץ נותן האיספלנית והרטייה וכיוצא בהן. יש ציצין המעכבין את המילה ויש שאין מעכבין. כיצד אם נשאר מעור הערלה עד שחופה רוב גובה של עטרה הרי זה ערל כמו שהיה וזה העור הוא ציץ המעכב, ואם לא נשאר ממנו רק מעט שאינו חופה רוב גובה של עטרה זהו ציץ שאינו מעכב. המל כל זמן שהוא עוסק במילה חוזר בין על הציצין המעכבין לשאינן מעכבין, פירש חוזר על המעכבין, ועל שאינן מעכבין אינו חוזר, מל ולא פרע כאילו לא מל. קטן שבשרו רך ומדולדל או שהיה בעל בשר עד שיראה כאילו אינו מהול רואין אותו בשעה שמתקשה אם נראה שהוא מהול אין צריך כלום, וצריך לתקן הבשר שמכאן ומכאן מפני מראית העין. ואם בעת שמתקשה לא נראה כאילו מהול חוזרין וקוצצין את הבשר המדולדל מכאן ומכאן עד שתראה העטרה גלויה בעת קושיו. וזה מדברי סופרים אבל מן התורה אעפ"י שנראה כערל הואיל ומל אין צריך למול פעם שנייה.
<h2>דף מח:</h2>
אחד עבד שנולד ברשות ישראל ואחד עבד הנלקח מן הגוי הכל חייב למולו אלא שיליד בית נמול לח' ומקנת כסף בו ביום שנלקח אפילו ביום שנולד נמול ביומו. יש מקנת כסף שנמול לח' ויש יליד בית שנמול ביום שנולד, כיצד לקח שפחה ולקח עוברה עמה וילדה הרי זה נמול לח'. ואעפ"י שלקח העובר בפני עצמו והרי העובר עצמו כמקנת כסף הואיל וקנה אמו קודם שתלד הרי זה נמול לח'. לקח שפחה לעובריה או שלקח שפחה על מנת שלא להטבילה לשם עבדות אעפ"י שנולד ברשותו נמול ביום שנולד שהרי נולד זה כאילו הוא מקנת כספו לבדו וכאילו היום קנהו, שאין אמו בכלל שפחות ישראל כדי שיהא הבן יליד בית, ואם טבלה אמו אחר שילדה הרי זה נמול לח'. לקח עבד גדול מן הגוים ולא רצה העבד לימול מגלגלין עמו י"ב חדש, יתר על כן אסור לקיימו כשהוא ערל אלא חוזרו ומוכרו לגוים. ואם התנה עליו מתחילה והוא אצל רבו הגוי שלא ימול אותו מותר לקיימו והוא ערל ובלבד שיקבל עליו ז' מצות ויהיה כגר תושב. אבל אם לא קבל עליו ז' מצות יהרג מיד. ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג.
<h2>דף סד:</h2>
אשה שמלה בנה ראשון ומת מחמת המילה שהכשילה את כחו, וכן מלה השני ומת בין מבעל זה בין מבעל אחר הרי זה לא ימול השלישי בזמנו אלא ממתינין לו עד שיגדיל ויחזיק כחו.
<h2>דף ע:</h2>
[לשון רמב"ם ריש הלכ' מילה] מצות עשה אחת היא, והיא למול את הזכרים ביום שמיני וביאור מצוה זו בפרקים אילו. מילה מצות עשה שחייב עליה כרת שנ' [בראשית י"ז] וערל זכר אשר לא ימול ונכרתה וגו'. ומצוה על האב למול את בנו ועל הרב למול את עבדו יליד בית ומקנת כסף, עבר האב או האדון ולא מל אותם בטל מצות עשה, ואינו חייב כרת שאין הכרת תלוי אלא בערל עצמו, וב"ד מצווין למול אותו הבן או העבד בזמנו ולא יניח(נ)ו ישראל ערל ולא בעבדים. אין מלין בנו של אדם שלא מדעתו אלא א"כ עבר ונמנע למולו שב"ד מלין אותו בע"כ. נתעלם מב"ד ולא מלו אותו, כשיגדל הרי זה חייב למול עצמו, ובכל יום ויום שיעבור עליו משיגדל ולא ימול עצמו הרי זה בטל מצות עשה, ואינו חייב כרת עד שימות והוא ערל במזיד.
<h2>דף עא.</h2>
קטן שנולד כשהוא מהול ומי שנולד בחודש השמיני לעיבורו קודם שתגמר ברייתו שהוא נפל מפני שאינו חי, ויוצא דופן ואנדרוגינוס ומי שיש לו ב' ערלות אינו דוחה את השבת אלא נימולין באחד בשבת יום ט' שלהם. מי שנולד בין השמשות ספק ביום ספק בלילה מונין מן הלילה ונימול לתשיעי שהוא ספק ח'. ואם נולד ע"ש בין השמשות אינו דוחה את השבת אלא נימול באחד בשבת שאין דוחין השבת מספק.
חולה אין מלין אותו עד שיבריא ומונים לו משעה שיחיה מחליו ז' ימים מעת לעת ואח"כ מלין אותו, בד"א בשחלצתו חמה וכיוצא בחולי זה, אבל אם כאבו לו עיניו ונרפא מלין אותו מיד וכן כל כיוצא בזה. קטן שנמצא בח' שלו ירוק ביותר אין מלין אותו עד שיפול בו דם ויחזרו מראיו כמראה הקטנים. וכן אם היה אדום ביותר כמי שצבעוהו אין מלין אותו עד שיבלע בו דמיו ויחזרו מראיו לשאר הקטנים מפני שזה חולי הוא, וצריך להזהר בדברים אילו הרבה. אין מלין אלא ילד שאין בו שום חולי מפני שסכנת נפשות דוחה הכל, ואיפשר למול אחר הזמן ואי איפשר להחזיר נפש אחת מישראל.
<h2>דף עא:</h2>
כיצד מלין חותכין את הערלה כדי העור המחפה את העטרה עד שתתגלה כל העטרה. ואח"כ פורעין אותו את הקרום הרך שלמטה מן העור בצפורן ומחזירו לכאן ולכאן עד שיראה בשר העטרה, ואח"כ מוצץ את המילה עד שיצא הדם ממקומות הרחוקים כדי שלא יבוא לידי סכנה. וכל מוהל שאינו מוצץ מעבירין אותו. ואחר שמצץ נותן האיספלנית והרטייה וכיוצא בהן. יש ציצין המעכבין את המילה ויש שאין מעכבין. כיצד אם נשאר מעור הערלה עד שחופה רוב גובה של עטרה הרי זה ערל כמו שהיה וזה העור הוא ציץ המעכב, ואם לא נשאר ממנו רק מעט שאינו חופה רוב גובה של עטרה זהו ציץ שאינו מעכב. המל כל זמן שהוא עוסק במילה חוזר בין על הציצין המעכבין לשאינן מעכבין, פירש חוזר על המעכבין, ועל שאינן מעכבין אינו חוזר, מל ולא פרע כאילו לא מל. קטן שבשרו רך ומדולדל או שהיה בעל בשר עד שיראה כאילו אינו מהול רואין אותו בשעה שמתקשה אם נראה שהוא מהול אין צריך כלום, וצריך לתקן הבשר שמכאן ומכאן מפני מראית העין. ואם בעת שמתקשה לא נראה כאילו מהול חוזרין וקוצצין את הבשר המדולדל מכאן ומכאן עד שתראה העטרה גלויה בעת קושיו. וזה מדברי סופרים אבל מן התורה אעפ"י שנראה כערל הואיל ומל אין צריך למול פעם שנייה.
<h2>דף עב:</h2>
אין מלין לעולם אלא ביום אחר עלות השמש בין ביום ח' שהוא זמנה בין שלא בזמנה שהוא מט' והלאה שנ' [ויקרא י"ב] וביום השמיני ביום ולא בלילה, ומשיעלה עמוד השחר כשר, וכל היום כשר למילה ואעפ"כ מצוה להקדים מתחילת היום שזריזין מקדימין למצות, מילה בזמנה דוחה השבת ושלא בזמנה אינה דוחה לא את השבת ולא את י"ט, ובין בזמנה ובין שלא בזמנה דוחה את הצרעת, כיצד אם היה בהרת בעור הערלה חותכה עם הערלה אעפ"י שקציצת צרעת בלא תעשה יבא עשה וידחה לא תעשה, כשם שמילת הבנים דוחה את השבת שהם נמולין לח' כך מילת העבדים אם חל שמיני שלהם בשבת, חוץ מיליד בית שלא טבלה אמו וילדה אע"פ שנמול בח' אינו דוחה.
<h2>דף פ:</h2>
מי שנולד בחדש השמיני אם היה שלם בשערו ובציפרניו הרי זה ולד שלם, ובן ז' הוא אלא שנשתהה ומותר לטלטלו בשבת ואינו כאבן ומלין אותו בשבת, אבל אם נולד ושערו לקוי ואין ציפרניו מלאים כברייתן הרי זה בן ח' ודאי שלא היה ראוי להולד אלא בט' ויצא קודם שנגמר ולפיכך הוא חשוב כאבן ואסור לטלטלו. ואעפי"כ אם שהה ל' יום הרי זה ולד של קיימא והרי הוא כשאר הנולדים לכל דבר שכל ששהה ל' יום באדם אינו נפל. מי שנולד בחדש השביעי לעיבורו אם נולד שלם הרי זה ולד של קיימא ומלין אותו בשבת, ספק בן ז' ספק בן ח' מלין אותו בשבת על כל פנים, אם בן ז' הוא שלם בדין הוא שידחה את השבת, ואם בן ח' הוא זה שמל כמחתך בשר הוא לפי שזה נפל הוא אם בן ח' הוא.
